MARION FUCHS artist
"The Bathers" | oil and wax on canvas, 66*60 cm
ציורי שמן, 1994 - 2019
טקסט: רותי חינסקי אמיתי
סבתא של מריון, רבקה לורי, Rebeca Lourie de Mayanz, הייתה ציירת ידועה בצ'ילה. בצעירותה הייתה מריון קרובה מאוד לסבתהּ, שהיוותה מקור השראה חשוב ורב-השפעה בהתוויית דרכה כאמנית. קירות בבית סבתה היו מכוסים בציורים עד אפס מקום, וריחות הטרפנטין והשמן שמילאו את הבית נספגו בקולטני הריח של מריון ונצרבו בה לעד. ציורי השמן שסבתה התמחתה בהם הגדירו עבור מריון את הקריטריונים להיות צייר/ת ולבחינת אמנות הציור. רבקה לורי, ילידת רוסיה, הושפעה מהאימפרסיוניסטים הרוסים וציירה בצבעים בוציים מעורבבים, שהיו זרים למקום. ממנה למדה מריון שכל דבר סופג מהסביבה, ושאת הצבעוניות יש להבין כתהליך של חיפוש צבע. למרות זאת, ואולי מפאת הכבוד והיראה הרבה שרחשה לתחום זה, רק בשלב מאוחר יחסית החלה היא עצמה לצייר בצבעי שמן.
Oil Paintings, 1994 - 2019
Text: Ruthi Hinsky Amitay
Marion's grandmother, Rebeca Lourie [de Mayanz], was a well-known painter in Chile. As a young girl, Marion was very close to her grandmother, who was an important and influential source of inspiration, as she paved her way artistically. Paintings covered every inch of the walls in her grandmother's house, and Marion's olfactory receptors absorbed the smell of turpentine and oil that filled the house, which were seared in her soul forever. The oil paintings that her grandmother specialized in, defined for Marion the criteria required to be a painter, examining the art of painting. Russian-born Rebeca Lourie was influenced by the Russian impressionists and used mixed muddy colors that were foreign to her country. From her, Marion learned that we absorb everything from our environment, and that colorfulness must be understood as a process of color search. Nevertheless, and perhaps due to the great respect and reverence she felt for this technique, Marion starting painting with oil colors at a relatively late age.
And She, With Her Eyes Closed, Self-Portraits 1998
At the center of the series, which contains three sub-series, is the figure of a woman, in various situations and ages. The first sub-series, Self-Portraits, is based, among other things, on childhood memories related to Marion's mother, which became clear to her only in the course of her work on the series.
Staged photographs of a girl named Henia, whom Marion invited to be her photography model, inspired the second and main sub-series, Henia. Later on, Marion painted the sub-series based on those photos. The girl reclines in various poses, some fetus-like, on richly colored rugs in floral patterns, drawn from above. Therefore, despite the realistic depiction, the entire work seems flat. The rationale underlying the choice of photography from above stems from a desire to define boundaries of space and create the appearance of a flat canvas, so that the composition created reminds us of still-life compositions. Consequently, the naked woman's presence on the carpet is realized as an article that is an object within a comprehensive setting – similar to objects that appear in still-life paintings (thus linking these works to the series Woman-Stool).
והיא בעיניים עצומות
דיוקנאות עצמיים, 1998
במרכזה של הסדרה, המכילה שלוש תת-סדרות, עומדת דמות אישה במצבים ובגילאים שונים. תת-הסדרה הראשונה, דיוקנאות עצמיים, מתבססת, בין היתר, על זיכרונות ילדות הקשורים לאמה של מריון, דבר שהתחוור לה רק במהלך העבודה על הסדרה.
בתת-הסדרה השנייה והמרכזית, הניה, מקור ההשראה היו תצלומים מבוימים של נערה ששמה הניה, שהוזמנה על ידי מריון לשמש מודל לצילום ששימש מקור לציור. הנערה שוכבת בתנוחות שונות, מקצתן עובריות, על שטיחים עזי צבע ועשירים בדגמים פרחוניים, מצוירת ממבט-על, ולכן, למרות התיאור הריאליסטי, המערך כולו נראה שטוח. הרציונל שעמד מאחורי הבחירה בצילום ממבט-על נועד להגדיר את גבולות המרחב וליצור מראית עין של מצע ציורי שטוח, כך שהקומפוזיציה שנוצרה מזכירה את הקומפוזיציות של ציורי טבע דומם. בדרך זו התממשה נוכחותה של האישה העירומה על השטיח כחפץ שהוא אובייקט בתוך מערך כולל – בדומה לאובייקטים המופיעים בציורי טבע דומם (בכך מתקשרות עבודות אלו גם לסדרה אישה שרפרף).
And She, With Her Eyes Closed, Henia, 1998
During the process, the model and the artist changed roles, and the model was asked to photograph the artist in a similar position. In the next, final stage, the artist returned to her position as an artist painting her self-portraits. This recurring reversal of roles and point of views between the model/photographed object and the photographer is a process repeated in other series, and its importance is evident in the research processes of the subject and the motivation that inspires the act of art. The setting created in this sub-series, between the portrait of the young girl and the portrait of the artist as a mature, experienced woman, creates tension and discomfort regarding the inferior status of the woman, which in these works appears to be a decree of fate.
והיא בעיניים עצומות
הניה, 1998
בהמשך התהליך, חל חילוף תפקידים בין המודל לאמנית, והמודל התבקשה לצלם את האמנית בתנוחה זהה. בשלב הבא והסופי שבה האמנית לעמדתה כציירת של דיוקנה העצמי. היפוך תפקידים ומבטים זה בין המודל / האובייקט המצולם לצלמת וחוזר חלילה הוא מהלך ששב וחוזר גם בסדרות אחרות, וחשיבותו ניכרת בתהליכי חקר של הנושא ובמוטיבציה שמניעה את פעולת האמנות. המערך שנוצר בתת-סדרה זו, בין דיוקן הנערה הצעירה לדיוקן האמנית כאישה בשלה בעלת ניסיון חיים, יוצר מתח ואי-נוחות בנוגע למעמדה הנחות של האישה, המצטייר בעבודות אלו כגזירת גורל.
And She, With Her Eyes Closed, Flying
The third sub-series is Flying. The three works included in the sub-series originate from a well-known image taken from a mural in Pompeii, depicting a male figure jumping into the water. Marion changed the male image with one of a woman, and all three figures were painted on identical wooden boards (25 X 25 cm), all of them the same size and position. Their only distinguishing feature was the different colors of their dresses. Each drawing hangs on the wall in a different direction, giving the viewer the impression that there are three different situations, creating movement and restlessness, with one figure jumping forward, the other stumbling, and the third floating in the air.
והיא בעיניים עצומות
מעופפות, 1998
תת-הסדרה השלישית היא מעופפות. מקור שלוש העבודות הכלולות בה הוא דימוי ידוע הלקוח מציור קיר בפומפיי המתאר דמות גברית הקופצת למים. מריון החליפה את דמות הגבר באישה, וכל אחת משלוש הדמויות צוירה על לוח עץ זהה (25 X25 ס"מ), בגודל ובתנוחה זהים, שרק צבעי השמלות השונים מבדילים ביניהן. כל אחת מהעבודות תלויה על הקיר בכיוון שונה, וכך נוצר הרושם שמדובר בשלושה מצבים שונים שיוצרים תנועה ואי-שקט, כאשר האחת קופצת קדימה, השנייה מועדת והשלישית מרחפת באוויר.
