MARION FUCHS artist
הקבוצה
שמן על בד, 2001
טקסט: רותי חינסקי אמיתי
ההתעניינות בקבוצה כנושא לחקר אמנותי החלה בעקבות ספר זיכרון ליהדות אירופה שנספתה בשואה, שהתגלגל לידיה של מריון, ובו נתקלה בתצלום קבוצתי של חברי תנועת הנוער הציוני בפולין, שצולם שנים אחדות לפני שהנערים נספו. התצלום הזכיר לה תמונת מחזור רגילה של צעירים המצולמים יחד בנסיבות טקסיות, אולי בסיומו של שלב כלשהו בחייהם, כשעתידם עוד לפניהם – תצלום טיפוסי שיכול להיות ממוקם בכל מקום ובכל זמן. בדיעבד, הידע על גורלם הטרגי הופך את התצלום למסמך מצמית – לקיר הנצחה שההתבוננות בו מציפה מחשבות על הפער הבלתי נתפס בין התקווה לעתיד ובין המציאות המרה.
The Group, 2002 - 2003, oil on canvas
Text: Ruthi Hinsky Amitay
Marion started showing interest in the group as a subject for artistic research, after coming across a book dedicated to the memory of European Jewry that perished in the Holocaust. In the book, she encountered a group photo of members of the Zionist youth movement in Poland, taken several years before those young people were murdered. The photograph reminded her of an ordinary class picture of young people, photographed together in formal circumstances, perhaps as they end a certain stage of their lives, with their entire future ahead of them; a typical photograph that could be taken anywhere and at any time. In retrospect, knowing about their tragic fate turns the photograph into a horrifying document – a commemoration wall that raises questions about the incomprehensible gap between hope for the future and bitter reality.
הקבוצה
שמן על בד, 2002-2003
מנקודת מבט זו שבה מריון והתבוננה מחדש בתצלומים קבוצתיים שלה עצמה מימיה כנערה בתנועת השומר הצעיר בצ'ילה. ההקבלה בין שני התצלומים הקבוצתיים בעקבות המבט המחודש מעלה הרהורים עגומים על המציאות האכזרית וחסרת הוודאות לנוכח הדמיון והשוני ביניהם. חילופי המבטים בין הצופה למצולמים מציפים תחושת אי-נוחות גדולה, כשחשש מתגנב לליבו של הצופה מפני גורל דומה שבו תמונת מחזור שלו תיהפך לתמונת זיכרון בעיני מתבונן אחר. הפלֶטה המונוכרומטית והאפרורית המאפיינת את העבודות בסדרה, שצוירה כולה בהשראת תצלומים קבוצתיים, מקצתם מההווי הישראלי, משמשת אמצעי לטשטוש המקום ופערי הזמן שבין המצולמים, ובכך מבקשת להצביע על אחדות גורל שהופכת את היצירה גם לממנטו מורי.[1]
[1] בסדרה זו יצרה מריון שלא במודע קשר מעניין ליצירותיו של האמן הנודע כריסטיאן בולטנסקי, שהרבה לעסוק בחיבור שבין תמונות מחזור לשואה, כדוגמת עבודותיו ילדי לונדון, 1992 , ילדי ברלין 1975 וילדי בית הספר מווינה, 1931. ראו גם: מאיר אגסי, "כריסטיאן בולטנסקי: תמונת מחזור כממנטו מורי", הכד מטנסי, תל אביב: עם עובד, 2008 , עמ' 333–339.
The Group, 2002 - 2003, oil on canvas
From this point of view, Marion reviewed group photographs of herself as a girl in the Hashomer Hatzair youth movement in Chile. As a result, the parallelism between the two group photographs raised morose reflections regarding their cruel and uncertain reality, bearing in mind the similarities and differences between them. The gazes exchanged between the viewer and the subjects, raise an extreme sense of unease. Fear creeps into the viewer's heart as he dreads a similar fate, in which his class picture becomes a memorial image in the eyes of another observer. The monochromatic, grayish palette characterizing the work in the series, inspired by group photographs, some of them from the Israeli experience, is meant to blur places and time gaps between the subjects, thus indicating the unity of fate that turns the work into Memento Mori.[1]
[1] In this series, Marion unconsciously created an interesting link to the works of the famous artist, Christian Boltanski, who frequently dealt with the connection between Holocaust class pictures, such as his work, The Children of London, 1992, The Children of Berlin, 1975, and Schoolchildren from Vienna, 1931.
See also: Meir Agassi, "Christian Boltanski: A Class Picture as a Memento Murray," The Pot from Tennessee , Tel Aviv: Am Oved, 2008, pp. 333-339.
